שיר שושן

בחיפוש אחר דרך, עקבתי אחרי הוראות הבמה של סמואל בקט: משום-מקום לשום-מקום. יחד עם דמויות הנטועות באדמה, ברכבות תקועות, מאזינות להקלטות של עצמן, מחכות לאלים שלא יגיעו.
ציר הזמן עליו נע מחזאי האבסורד הוא סיבוב קר ותמידי של כדור-ארץ נטול צוואה. הלכתי בעקבותיו אל עבר תנועה בעולם דיגיטלי, מוגבל וחסר תועלת. נוצרו חפצים חסרי סיכוי ושברי משפטים. חלקם בוימו ישירות על ידי בקט. אחרים הלכו, מן הסתם, לאיבוד.