עדי לזר
עכברים מורעלים מתרוצצים
אנחנו חיים בחברה שמעדיפה את הדימוי וההעתק על פני המקור, את הייצוג על פני הממשות. המקום שבו האמת הולכת ונעלמת ומתעצמת האשליה מסמל בעינינו את שיא הקדושה. האושר הוכרז לדת והקניון הפך למקדש של צריכה. צריכה שאינה יודעת שובע ומנסה למלא אחר החסרים הרגשיים שלנו, יש מספיק בשר אבל כבר אין לו טעם של כלום, הירקות מימיים, החלב חסר טעם. אנחנו נמצאים במרדף יומיומי אחרי כסף, הצלחה, השגיות. החיים המודרניים אמורים לספק לנו איכות חיים גבוהה, אבל מי שלא יעמוד בלחץ עלול למצוא עצמו מחפש מסתור מקצב החיים הדורסני, או גרוע מכך, יבלע בין ההמון ותעלם זהותו.
