יותם מנדה-לוי

העבודה מקיימת מפגש מחודש עם מקור טקסטואלי, מערערת על האקסקלוסיביות שלו, מאתגרת את האמינות האפריורית שלו, ומציעה תנאים חדשים ליסודות המודחקים, הנסתרים או הפוטנציאליים שבו.
אלמנטים טקסטואליים, המזוהים עם מלחמת יום הכיפורים כמו מקומות, מושגים וזהויות, נמחקים מתוך הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בעת המלחמה. הטקסט שנותר, ללא כל הוספה, שומר על הרצף הכרונולוגי של הפרוטוקול, ומוצב מחדש אל תוך מרחב ראווה. עכשיו, הטקסט הוא אחר, הוא הועתק למסגרות ספקטקולריות חדשות, השייכות לקונבנציה של האודישן ושל תרבות פופולרית ומפעלי בידור.
השחקנית באודישן מציעה פרשנות דרמטית וספקולטיבית לייצוג הפרוטוקולי של גולדה מאיר. כל שנוצר הוא אירוע מדיומלי פונקציונלי, קוהרנטי לכאורה, הבוחן את אפשרות התיעוד, את גבולותיו ומעמדו. האירוע לא מייצר מובן, הוא מנטרל את הטראומה, ומבטל כל תוכן. בכך מתקיימת קריסה של מסרים במדיום הפרפורמטיבי, המאבד את שיווי המשקל שלו ואת ממדי השליטה והאיזון.