ליאת קורנברג

בית ספר דתי, אולפנה, כיתה נפרדת רק לבנות. הדרכה בבני עקיבא ויציאה לשירות לאומי. לא פעם עלה על דעתי שאפשר אחרת, אך מעולם לא חשבתי שבין השחור והלבן יש שטח אפור. המון אפור. ובתוך חברה שמרנית, שבה כל הערוצים זורמים לאיטם לאותו מקום ידוע מראש ואף אחת לא תסטה מהדרך,אף אחד לא מוכן להבין שיש לי דרך אחרת. רק אליס מבינה, ולא מסתכלת עלי בבית הכנסת כאילו שאני מוזרה.                                                                                             בעבודתי אני בוחנת מצב תודעתי של הבת הדתייה המתבגרת ונהיית לאישה צעירה הנמצאת על הגבול שבין רווקות לנישואין. בעולם הדתי, כמו בעולם החילוני, קיימות הבניות מסויימות ומוסכמות לגבי השאלה מהי אהבה. אני מבקשת למצוא את הדרך שלי בין שני העולמות הללו, ומתוך כך יוצרת מעין מפגש בין דמותי בסרט ובין אליס מהסיפור 'אליס בארץ הפלאות'. הייצוג של אליס נעשה בעזרת קול שונה משלי ובעזרת בד הסאטן האדום, צבע שנחשב על פי היהדות למושך ופתייני ואף לעיתים אסור ללבישה על ידי אישה.
אליס עבורי היא האומץ והיכולת לגלות ולהיות מה שאתה ללא חשש מאיש או מעצמך, דמותה מגלמת את הפנטזיות הכמוסות שקיימות בי. אני מבקשת להכניס אותה לעולמי לא פחות מאשר אני מנסה להיכנס לעולמה: היא מלווה אותי בעזרת הנשים בשבת, בדייטים וגם סתם במכולת של היישוב ביום שישי, מזכירה לי שיש דרך אחרת. הסיטואציות נעות בין הקונקרטי למופשט ויוצרות מעין מניפה אקלקטית של מורכבויות דתיות- נשיות המשוייכות לרווקות ולדייטים: הכמיהה לבית והחשש מאותו דבר בדיוק, השבתות שהופכות פתאום לארוכות וגם הגילוי הפתאומי והצפוי של המיניות.