איציק יצחק נבון

במאמרו של רולאן בארת "הרטוריקה של הדימוי" מעמיד בארת את הדימוי בשאלה, "כיצד נכנסת משמעות לדימוי? היכן היא מסתיימת? ואם היא מסתיימת, מה יש מעבר?"
בעבודתי אני חוקר צורות תרבותיות, המעוררות מסרים רומנטיים/רגשיים . באמצעות מערכת דימויים טריוויאליים, שיגרתים  ויומיומיים, אני מייצר מטען של רגשות. האובייקטים לקוחים מייצוגים של עולם אידאולוגי צרכני שהרומנטיקה מבוססת עליו ומתפקדים כשפת סימנים.
בעבודה סימבולים איקונוגרפיים נחקרים  בכפוף לסדר התרבותי ולשפת האהבה בחברה העכשווית.  העיסוק ברומנטיקה  נוצר דרך יצירת תחביר בין דימויים בעלי משמעויות אישיות  המטופלים ומאורגנים בחלל כגון: עבודת ווידאו – פסל במבי, ווילון ממסוגר, תמונת משפחה, סוס עץ. אוסף הסמלים שאני מציע  מאפשר לדון ברגשות הרומנטיים ולשאול, כיצד אובייקט הופך להיות טעון ברגשות?  וכיצד הופך מילון תרבותי של רגשות מזיכרון פרטי לזיכרון קולקטיבי?